פסק-דין בתיק ת"א 856-09

מדובר בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין נזק שנגרם ל"צלחת רתימה" שהורכבה על ידי הנתבעת על רכב התובעת.

בכתב התביעה ציינה התובעת, בין היתר, כדקלמן:

התובעת עוסקת בהובלות עפר לאתרי בניה והנתבעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בשיפוץ ויצור "צלחות רתימה".

בחודש פברואר 96 רכשה התובעת לצורך עסקיה רכב מסחרי ופנתה לנתבעת להרכבת "צלחת רתימה" על גבי שלדת הרכב (ריתוך לקורות הרכב) , וזאת על מנת שתתאפשר רתימתו של נגרר למשאית.

ביום 4.4.04 במהלך עבודת התובעת במחצבת "מודיעים" העמיסה התובעת כדרכה במהלך רגיל של עבודתה חומר מחצבה ובמהלך נסיעה איטית התרחש שבר בשילדת הרכב באזור הצלחת.

בדיקת מעבדה שנערכה על ידי מעבדת אי-שר תעשיות מתכת בע"מ קבעה כי השבר שנוצר הינו בקורה הימנית של השילדה וכי הקורה השמאלית מעוותת . כן קבעה בדיקת המעבדה, כי השבר שנוצר הינו "שבר  התעייפות" שמקורו בריתוך רשלני של הצלחת שבוצע על ידי הנתבעת בעת חיבורה לשילדת הרכב.

הכשל שנגרם בעטיה של רשלנות הנתבעת גרם לתובעת נזקים כספיים בסך של 158,297 ש"ח ויש לחייב הנתבעת לפצות התובעת בסכום זה.

בכתב הגנתה דחתה הנתבעת את טענות התובעת, תוך שהיא מבקשת לדחות בין היתר, את תוצאות חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת.

במהלך הדיון שבפני הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים וכן הוגשה חוות דעת מטעם מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט.

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, אני קובע כדלקמן:

תיקון הצלחת וגניבת המשאית

בענייננו מדובר בתובעת שהגישה תביעה לבית המשפט ובה טענה לאחריות הנתבעת לנזק שנגרם למשאיתה כ- 9 שנים לאחר ביצוע העבודות במשאית ע"י הנתבעת.

עובדה זו לבדה תקשה על התובעת להוכיח טענותיה.

זאת ועוד, במהלך חקירתו הודה מר רונן טלמור, מנהל התובעת, כי לא פנה אל התובעת בעניין השבר הנדון בטרם הגשת כתב התביעה (עמ' 42 שורות 10-12 לפרוטוקול - בכל מקום שבו מפנה פסק הדין לפרוטוקול הדיון, יש לפנות לפרוטוקול בתיקי האלקטרוני).

לא זאת אף זאת, בתצהירו של מנהל התובעת מר רונן טלמור ציין מר טלמור, כי אירוע השבר באזור הצלחת אירע ביום  4.1.04.

במהלך חקירתו ציין מר טלמור כי  ביום 25.1.04, דהיינו, כ- 3 שבועות לאחר אירוע השבר בשילדה, החליף את הצלחת (עמ' 38 לפרוטוקול שורה 37 ).

מתוך האמור לעיל, עולה כי עובר להגשת כתב התביעה כבר תוקנה הצלחת וזאת בטרם התאפשר לנתבעת לראות הצלחת ולבחון את הגורמים לשבר.

לא זאת אף זאת, במהלך הדיונים הסתבר כי כחודשיים לאחר הגשת התביעה נגנבה  המשאית (סעיף 12 לסיכומי התובעת) , ולא התאפשר לנתבעת לבדוק את איזור הצלחת ואת השבר שנגרם לקורת השילדה.  בסיכומיו טען ב"כ התובעת לכך שהתובעת יכלה לבדוק את המשאית במהלך החודשיים שעד לגניבת המשאית.

בענייננו, לא ניתן יהיה לקבל טענתו זו של ב"כ התובעת. הנתבעת לא היתה מחוייבת להניח שבתוך חודשיים ממועד הגשת כתב התביעה כנגדה  תגנב המשאית ,ולפיכך יש לראות בעובדה שהמשאית נגנבה ולא ניתן היה לבדוק אותה  ואת הנזק שנגרם לה, כנזק   ראייתי משמעותי ביותר שיקשה על התובעת להוכיח טענותיה .